"אמה של רונה עושה לרונה כל יום קוקיות. אמה של רונה עושה את זה מצוין, כך שהקוקיות אינן מתפרקות. כך שרונה יכולה להשתולל, לקפוץ ולשמוח כרצונה, מבלי לחשוש שהקוקיות תתפרקנה. אך יום אחד, אמה של רונה נוסעת לצרכי עבודה לשלושה שבועות בחו"ל. רונה חוששת מהנסיעה. אך אמה של רונה מרגיעה אותה ומזכירה לה שאבא מבשל נהדר והיא מאוד אוהבת את האוכל שהוא מכין.
רונה חוששת גם לקוקיות, אמה של רונה מבטיחה שתלמד את אבא להכין קוקיות. אך מרוב לחץ ההכנות לנסיעה, אמה של רונה לא הספיקה ללמדו. התוצאה הייתה שאבא כל יום עושה קוקיות מסוג אחר – פעם קוקיות לצד שמאל, פעם מגדל, פעם קרנבל. הקוקיות מתפרקות. עד שבסוף אבא מצליח לעשות קוקיות כמו שצריך. אפילו אמא שחזרה מחו"ל משבחת אותו על הקוקיות. עם זאת, רונה שמחה שמדי פעם אבא עושה לה קוקיות שאינן בהכרח הקוקיות המושלמות.
הספר מקסים וכתוב נהדר. כיף לקרוא אותו והוא משתלב נהדר עם האיורים.
הספר עוסק בין היתר בחששות מפני שינויים כנסיעה של מישהו קרוב לחו"ל ובעיקר איך מתמודדים עם כישלונות.
הניסיון שוב ושוב עד שבסוף מצליחים, ואפילו ליהנות מהכישלונות שבדרך שלפעמים גם מובילים לפתרונות יצירתיים וטובים לא פחות מהמקור שהיה.
לאחרונה יצא לי להיתקל בלא מעט ספרי ילדים שמבליטים את המסרים שלהם באופן דידקטי מדי לטעמי. דבר שאותי מאוד מעצבן. אני חושבת שילדים בדיוק כמו מבוגרים, מחפשים קודם כל את החוויה שבקריאה. משהו שיהיה להם כיף לקרוא ולהתחבר לסיפור כסיפור. ולכן חשוב שיהיה כתוב טוב ומאויר באופן ששובה את העין. אני חושבת שאם בוחרים שהספר יהיה ספר שטומן בתוכו מסר, מה שאינו בהכרח חובה בספרי ילדים, ספר זה הוא דוגמה לספר שעושה את זה נכון וטוב.
הספר מהנה וכיפי, מבלי להבליט את המסר. עם שילוב נכון בין טקסט לתמונות.
הספר סומך על האינטליגנציה של הקוראים ולא דוחף להם בכוח את המסר מכל מילה בו. אלא מספק חווית קריאה והמסר ברור הגם שהוא מובלע. ואם באמת נדרש אז ניתן לתווך לילדים את המסר של הספר ולדבר איתם עליו."
תגובות