"אחת השאלות שיצא לי לשאול הרבה לאחרונה את דרי הבית – "למה לעזאזל כולם צריכים אותי פה כל כך?" או "מה זה הדבר הזה, המיוחד, שרק אני יודעת לעשות?". התשובה המתבקשת, מבחינתי כמובן, היא – אין סיבה, אין שום דבר מיוחד וקסום שאני עושה ושאף אחד אחר לא יכול לעשות כאן. אני מאמינה עם כל הלב שבן הזוג שלי יכול לעשות הכל. בכל זאת, הוא מהנדס!.
לפעמים זה פשוט נוח יותר לבקש ממני, לפעמים זה יעיל יותר ולפעמים זה קצת פינוק. אבל מה קורה אם...אני לא נמצאת ואין ברירה?
לרונה יש שיער מתולתל ויפה ובכל בוקר לפני הגן, אמא עושה לה שתי קוקיות יפות, שמחזיקות כל היום.
ואז אמא של רונה צריכה לטוס לפריז לנסיעת עבודה לשלושה שבועות. בהתחלה רונה מוטרדת – מי יכין לה קציצות ברוטב עגבניות? מי יכין לה טוסט בצורת לב?. אמא של רונה מסבירה לה ש"אבא יכול לעשות הכל בדיוק כמו אמא, ואמא יכולה לעשות הכל בדיוק כמו אבא. ואם לא יודעים משהו פשוט מתאמנים בו, ולומדים עד שמצליחים".
רונה מתרצה, אבל נשארת קצת מוטרדת מעניין הקוקיות. אבא לא יודע לעשות קוקיות.
כשאמא טסה, אבא מנסה בכל בוקר לעשות לרונה קוקיות כמו של אמא, ובכל פעם זה יוצא קצת שונה, קצת עקום, קצת חלש, אבל הוא ממשיך לנסות, עד שבסופו של דבר הוא מגיע לקוקיות המושלמות. בדיוק כמו של אמא.
בסוף הספר תמצאו 'מדריך קוקיות', שמסביר את השלבים בפשטות ויזכיר לכם שהכי חשוב זה להנות.
האיורים יפהפיים ומעשירים את חוויית הקריאה, הם מוסיפים פרטים קטנים שלא כתובים ומעבירים את התחושות של רונה וההורים בצורה מקסימה.
הספר נכנס למצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשפ"ב ואני לגמרי מבינה למה. עוברים פה מסרים של שוויון והעצמה בכל מיני מישורים – זה לגיטימי שאמא טסה לתקופה של שלושה שבועות, בין אם זו עבודה או חופש (מגיע לה גם, לא?), ובאופן כללי – גם אמא יכולה להשקיע בקריירה שלה. רונה ואבא שלה גם לא באמת בלחץ, הם מקבלים את זה בסבבה. אפילו שלאבא לא ממש הולך בהתחלה עם הקוקיות – רונה מקבלת את זה בהבנה ואוהבת את מה שיוצא, גם הילדים בגן כבר מחכים לראות עם איזו תסרוקת תגיע הפעם. היא מלאה בביטחון עצמי שהלוואי ויהיה לבת שלי. אבא של רונה מתאמן ומתאמן ובסוף מצליח – מסר שהוא תמיד חשוב, בכל הגילאים.
מומלץ בחום."