חיפוש

סקירה של נוריתה (נורית וייסמן), מבקרת ספרות.

"איזה ספר מתוק.

פעם כאשר הבת שלי הייתה קטנה, הייתי עושה לה צמות, קוקיות ואפילו צמה סינית למדתי לעשות. הייתי עושה בבוקר לפני הגן (או בית הספר בכיתות הנמוכות) וזה היה מחזיק מעמד עד הערב.

כיום אני כבר סבתא. ורואה איך הבת שלי עושה לבת שלה את הקוקיות. לנכדה יש שער מתולתל, ארוך, שופע, מדהים. הבת עושה קוקיות או קוקו או צמה או צמות וזה באמת מחזיק מעמד עד הערב.

ויש פעמים שאני זאת שעושה לה את הקוקיות. ואתם יודעים מה? זה מחזיק מעמד בערך עד שאנחנו יוצאות מהבית. ככה זה. כבר לא מיומנת.

וזה בדיוק הסיפור של רונה. לרונה יש שער מתולתל ומדהים. כל בוקר אמא של רונה מסרקת אותה, עושה קוקיות, וזה מחזיק מעמד עד הערב.

יום אחד, אמא של רונה צריכה לנסוע לפריס. רונה מאד מודאגת, מי יטפל בה. אבל אבא של רונה הוא בחור כארז, יודע לעשות הכל – אפילו קציצות ברוטב עגבניות או טוסט בצורת לב. אבל אבל אבל – אבא של רונה לא יודע לעשות לרונה קוקיות.

אמא מבטיחה לרונה, שאבא ילמד לעשות קוקיות.




וכאן מתחיל קטע מאד מצחיק. כל פעם שאבא מנסה לעשות קוקיות, יוצא לו בלגן אחד גדול. פעם קוקיות בצד שמאל, פעם קוקיות למעלה, פעם קוקיות שמתבלבלות, פעם קוקיות בצורת מגדל, פעם בצורת קרנבל, ופעם בצורת עגבנייה.


והן תמיד מתפרקות.

מצחיק מאד.

בסוף הספר יש אפילו מדריך לקוקיות.

הספר מלווה על ידי איורים מקסימים של אליאנה רוזנצוויג.

צחקתי עם הספר ועם רונה ועם כל ילדי הגן שכבר חיכו לראות באיזה קוקיות רונה תגיע לגן, וחשבו שזה דווקא מאד יפה ומקורי.

ממליצה מאד."





#סקירותאבאעושהקוקיות


0 צפיות0 תגובות